<h1>ערוך</h1>
<h2>דף ב.</h2>
פרוטה שאמרו אחד משמנה באיסר האיטלקי.
<b>הערוך ערך פרטגג</b>
איסר האיטלקי — פי' איסר האיטלקי שהיה בימי משה רבינו, כמפורש בגמ' בקדושין (לקמן י"ב ע"א) כמה פרוטה אחד מח' באיסר האיטלקי, ואמר, וכ"ת הני מילי בדורו של משה. ואיטלקי הוא איטליא. "מאיי אלישה היה מכסך" (יחזקאל כ"ז, ז') תרג' ממדינת איטליא. "מאי כתיים" (שם כ"ז, ו') תרג' ממדינת איטליא, "כתים ודדנים" (בראשית י', ד') תרג' ירושלמי איטליא. "וצים מיד כתים" (במדבר כ"ד, כ"ד) תרג' ירושלמי איטליא דהיא רומי. "יושבת בארץ עוץ" (איכה ד', כ"א) תרג' דמתבניא באיטליא.
<b>הערוך ערך אטלקי</b>
<h2>דף ב:</h2>
מעיקרא תני לישנא דאוריתא — והוא האשה נקנית, ולבסוף תני לישנא דרבנן — האיש מקדש, דאסר לה אכולי עלמא כהקדש — ובזו הלכה נותן הבעל קדושין ואמר הרי את מקודש לי, היא נתנה ואמרה היא הריני מקודשת לך — אינה מקודשת, נתן הוא ואמרה היא — חוששין מדרבנן.
<b>הערוך ערך קדשגא</b>
<h2>דף ד.</h2>
בכסף מנלן — שהוא לאב, שנאמר, "ויצאה חנם אין כסף" — מכדי כתב ויצאה חנם, אנן ידעינן דבלא כסף משמע, אין כסף דכתב רחמנא למה לי, אלא ללמד אין כסף לאדון זה — כשיוצאה מרשותו, אבל יש כסף לאדון אחר ומנו אב ואסיקנא האי קרא יציאה דכוותה קא ממעט לה לזו הבת שלא תזכה בקדושיה — פי' כשם שיוצאה מרשות אדון בימי הנעורים יוצאה וחוזרת לאביה כי עודה קטנה ואינה יוצאה, וכשיוצאה בימי הנעורים ואין לאדוניה כסף — כך כשיוצאה ברשות אביה בימי הנעורים כסף קדושיה לאביה. ואקשינן, והא לא דמיא יציאתה מרשות אדון היא יוצאה לגמרי לא נשארה לו רשות כלום, ויציאתה מרשות האב בקדושין עדיין נשאר לאב בה רשות מסירה לחופה, ופרקינן, מיהא מלתא כבר נפקא לה לגמרי, דאמר מר, אין אדם מוכר בתו לשפחות אחר אישות. וי"א, מהפרת נדרים מיהא נפקא לה מרשותיה, דתנן, נערה המאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה, והאי אין כסף מיבעי ליה לכדתניא, "ויצאה חנם" — אלו ימי בגרות, "אין כסף" — אלו ימי נערות ודייק רבינא מדכתב קרא אין ביו"ד ולא כתב אן חסר בלא יו"ד, דרשינן ליה לאו והין, לאו — אין כסף לאדון זה, הין — יש כסף לאדון אחר ומנו אב, וכי האי תנא דתניא "וזרע אין לה" (ויקרא כ"ב, י"ג) אין לי אלא זרע כשר, יש לה זרע פסול... אין לה — עיין עליה אם יש לה אפילו זרע פסול — זה פי' ר' חננאל זק"ל.
<b>הערוך ערך איןגא</b>
אין לו — עיין עליו — מדכתיב קרא אין מלא ביו"ד ולא כתיב אן חסר, דרשינן ליה לאו והן, לאו — אין כסף לאדון זה, וכי האי תנא דתניא וזרע אין לה — אין לי אלא זרע כשר, זרע פסול מניין, ת"ל, וזרע אין לה — עיין עליה, הנה דרש כיוצא בו לאו והן אין לה זרע כשר אם יש לה אפילו זרע פסול וזהו אין לה עיין עליה אם יש לה אפילו זרע פסול — זה פי' ר"ח ז"ל.
<b>הערוך ערך עיין</b>
קנוי קנין עולם — פי' זה הנרצע.
<b>הערוך ערך קןגו</b>
<h2>דף ה.</h2>
מקיש יציאה להויה — והלכה והיתה.
<b>הערוך ערך הויה</b>
<h2>דף ט.</h2>
ההוא גברא דהוה מזבין חומרי פתכייתא — פי' מיני סדקית.
<b>הערוך ערך חמרגיג</b>
חומרי פתכייתא — עיין בערך חמר.
<b>הערוך ערך פתכא</b>
<h2>דף ט:</h2>
מאי לאו ארוסין ממש, — לא שטרי פסיקתא, וכדרב גידל אמר רב, דאמר, כמה אתה נותן לבנך כך וכך, כמה אתה נותן לבתך כך וכך, עמדו וקדשו — הן הן הדברים הנקנים באמירה.
<b>הערוך ערך פסק</b>
"כי יקח איש אשה ובעלה" קדושין המסורין לביאה הוו קדושי שאין מסורין לביאה לא הוו קדושי.
<b>הערוך ערך קדש</b>
<h2>דף יא.</h2>
המוכר עבד לחברו ונמצא גנב או קוביוסטוס — הגיעו — פי' גנב — גונב ממון, קודיוסטוס — גונב נפשות.
<b>הערוך ערך קבייסטס</b>
נמצא גנב או קוביוסטוס — והו בל"י מטעה בני אדם בדברי מרמות כגון גנב בעצמו.
<b>הערוך ערך קבסתן</b>
איכא בינייהו, קיבל, ומסר, והלך — פי' קיבל — כגון שקיבל עליו הבעל בשעת ארוסין כל מומין שיש בה, לעולא — אפילו הכי אינה אוכלת עודה בבית אביה גזירה שמא ימזגו לה כוס של תרומה מבית חמיה ותשקה לאחיה ולאחותה, לרב שמואל — כיון שאינו יכול לטעון טענת מומין אוכלת, וכן אם מסרה האב לשלוחי הבעל ואין עמה לא אחיה ולא אחותה — אוכלת, לרב שמואל — אינה אוכלת שמא ימצא בה מום, והלך — פי' אם הלכו שלוחי האב עם שלוחי הבעל, לעולא אכלה דליכא אחיה ואחותה, לרב שמואל — לא אכלה משום סמפון אם הלך אחיה עמה.
<b>הערוך ערך קבלגא</b>
<h2>דף יא:</h2>
התוקע לחבירו נותן לו סלע, ולא תימא סלע — ד' זוזי, אלא פלגא דזוזא, וקרו אינשי לסלע — פלגא דזוזא — פי' תקיעה בקול באזנו ושלא בהכאת יד כדאמרינן (ב"ק צ"א ע"א) המבעית את חברו פטור מדיני אדם, כיצד, תקע לו באזו וחירשו — פטור, אחזו ותקע בו וחירשו — חייב, והכא כשאחזו ותקע בו ולא הזיקו.
<b>הערוך ערך תקע</b>
א"ר אסי, כל כסף האמור בתורה כסף צורי — כגון ל' של עבד ונ' של אונס ושל מפתה וק' של מוציא שם רע כולם כסף צורי, והוא שקל הקודש שמשקלו ד' דינרין, ושל דבריהם — כגון זה הסלע וכגון ר' כתובת אשה בתולה וכיוצא בהם כולם כסף מדינה — ח' כספים דרבנן כסף של תורה — רביע שקל, ופירשו בשמועה זו כי זה הסלע ששנוייה לשלם התוקע הוא פלגא דזוזא, ודייקינן מינה מדקתני שהסלע פלגא דזוזא וכל סלע ד' זוזים, נמצאו ב' סלעים — זוז דאורייתא והוא דינר מכלל כ' דינרים שבה' שקלים של בכור — זה פי' ר"ח זצ"ל. פ"א, ושל דבריהם כגון קנסות דרבנן.
<b>הערוך ערך סלע</b>
תניא, התוקע לחברו נותן לו סלע, ולא תימא סלע — ד' זוזי, אלא מאי סלע — פלגא דזוזא, דעבידי אינשי דקרו לפלגיה דזוזא — אסתירא — פי' סלע זו פלגא דזוזא וקרו אינשי פלגא דזוזא אסתירא דהיינו סלע, והאי סלע הוי אחד משמונה בסלע דאוריתא.
<b>הערוך ערך אסתירא</b>
<h2>דף יב.</h2>
מסימס — שני קונטרינקין — פי' מטבעות הן.
<b>הערוך ערך מסמס</b>
שני הניצין — להדרס — מטבעות הן.
<b>הערוך ערך הנץ</b>
שתי פרוטות — לשמן — פי' מטבעות הן.
<b>הערוך ערך שמןגד</b>
ההוא גברא דקדיש בזוודי דאודרי — פי' שק שמשימין בו כל דבר קורין בל' ישמעאל מזווד.
<b>הערוך ערך זווד</b>
ההוא דקדיש באבנא דכוחלא — פי' אבנים שדמותן כעין כוחל.
<b>הערוך ערך כחלגד</b>
<h2>דף יב:</h2>
שהדי באוריא — פי' בל"פ שם המערב אוריא.
<b>הערוך ערך אוריא</b>
לאו היינו דר' חנינא דאמר, עידיה בצד אסתן ותאסר — פי' עדים אלו בצד צפון ותיאסר.
<b>הערוך ערך אסתנא</b>
הוא גברא דקדיש בשוטיתא דאסא בשוקא — פי' ענף של הדס שמשחקין בו למשתה משום הכי נקרא שוטיתא כעין שטות.
<b>הערוך ערך שטגג</b>
רב מנגד מאן דמקדש בשוקא ומאן דמקדש בביאה — פי' מלקות.
<b>הערוך ערך נגדגג</b>
ההוא דחליף אבבא דבי חמיה ונגדיה רב ששת, ההוא מידם הוה דימה חמתיה מיניה — פי' מרננין עליה.
<b>הערוך ערך דםגא</b>
בציפא — פי' מחצלת.
<b>הערוך ערך צףגז</b>
<h2>דף יג.</h2>
ההיא איתתא דקא מזבנא ורשכי — פי' ר"ח ז"ל מרגליות, ור' גרשום ז"ל פי' מצנפת שנותנין על הפדחת שקורין פרונטלי.
<b>הערוך ערך ורכשי</b>
קדשה בגזל ובחמס ובגנבה או שחטף סלע מידה וקידשה — מקודשת.
<b>הערוך ערך קדשגא</b>
<h2>דף יד:</h2>
נעלו הראוי לו פרט לסולייס שאין לו עקב — פי' בלעז אסקרפיטי והוא כמלא פיסת יד.
<b>הערוך ערך סלייס</b>
וקונה את עצמו בשנים וביובל ובגירעון כסף בגמ' בגרעון כסף, אמר חזקיה, דאמר קרא "והפדה" (שמות כ"א, ח') מלמד שמגרעת פדיונה ויוצאה — פי' שמגרע מדמיו לפי שנים שעברו ופודה את עצמו.
<b>הערוך ערך גרע</b>
ההוא להרצאת אדון הוא דאתא — פי' כדכתיב "לא יקשה בעיניך" (דברים ו', י"ח). ס"א, להרצעת אדון הוא דאתא — פי' שנרצע אינו עובד ליורש.
<b>הערוך ערך רץגג</b>
<h2>דף טז.</h2>
סימנין אין להם קצבה למעלה — מי"ב שנים ויום אחד לבת איזה עת שתביא שתי שערות הוו סמנים, אבל פחות מכן שומא.
<b>הערוך ערך ערגז</b>
<h2>דף טז:</h2>
אמר רב יוסף, יודקרת קא חזינא הכא — פירוש דבר שהוא מחזיק מקום מועט כמו יו"ד שהיא קטנה נעשה לעיר גדולה כגון קרתא, הכא נמי מברייתא קטנה ריבה דברים שלא לצורך, הלא אצטריך למכתב ענק עבד עברי לעצמו, לאביי אצטריך דהא מני תוטאי הוא. פי' גאון דידקרת שם חכם הוא א"ל אביי, הכי אמר רב ששת, הא מני תוטאי הוא ובסדר תעניות האלו (כ"ג ע"ב) איכא ר' יוסי דמן ידקרת.
<b>הערוך ערך ידקרת</b>
<h2>דף יז:</h2>
מה לבן שכן קם תחת אביו ליעידה ולשדה אחוזה.
<b>הערוך ערך יעידה</b>
חזר לסורו — פי' ענין סיאור כלומר חמצו רע.
<b>הערוך ערך סרגד</b>
<h2>דף יח:</h2>
יש אם למקרא ויש אם למסורת — ועיקר הדבר ושורש הוא פי' אם, כמו שאמרו זה בנין אב מבנין אב ומכתוב אחד.
<b>הערוך ערך אםגג</b>
יש אם למסורת — כבר פירשנו בע' אם.
<b>הערוך ערך מסורת</b>
<h2>דף כ.</h2>
אמר אביי, הריני כבן עזאי בשוקי טבריא, א"ל ההוא מרבנן לאביי, מכדי הני קראי איכא למידרשינהו לקולא וכו' — פירוש אמר אביי, הרי אני כבן עזאי ידוע ומפורסם בפי' שמועה זו כמו שהיה בן עזאי ידוע ומפורסם בשוקי טבריא שאין בחכמי דורו כמותו, וטבריא היתה מדינתו.
<b>הערוך ערך בן עזאי</b>
בא וראה כמה קשה אבקה של שביעית — פי' אבקה כמו ריח אסור שביעית, שעיקר אסור שביעית האוצר פירות שביעית עד שמינית, וסחורה אינה עיקר אסור אלא מדרשה לאכלה ולא לסחורה, כמו אבק רבית שאינה רבית גמור.
<b>הערוך ערך אבקגא</b>
<h2>דף כ:</h2>
דתנא דבי ר' ישמעאל הואיל והלך זה ונעשה כומר לע"ז, דחה אבן אחר הנופל, ת"ל, "גאולה תהיה לו" (ויקרא כ"ה, מ"ח).
<b>הערוך ערך דחגב</b>
דרשינהו רב נחמן בר יצחק להני קראי כי סיני — פי' כהלכה למשה מסיני.
<b>הערוך ערך סןגג</b>
<h2>דף כא:</h2>
"מרצע", אין לי אלא מרצע, מניין לרבות הסול והסירה וכו'.
<b>הערוך ערך סלגד</b>
הסול והסירה והמקדח — עיי' בע' סל.
<b>הערוך ערך קדח</b>
אמר ר' אלעזר, יודן בירבי היה דורש, כשהן רוצעין אין רוצעין אלא במילת — פי' הרך שבאוזן אותו שלמטה, "צמרי ופשתי שמני
<b>ושקויי]" (הושע ב', ז') תרג' כסות מילא ובוץ משח. [הערוך ערך מלגיד</b>
א"ל ר' נחמן לרב ענן, כי הויתו בי רב
<b>מר] שמואל באסקונדרי איטלליתו, וי"ס שכתוב בהן סקונדרי בלא אל"ף. פי' ר' חננאל, בגורי כלבים הייתם שוחקים. פ"א, שחוק ששוחקין בו תינוקות מביאין שברי חרש ועושין אותן כמין סלע עגול ועושין ממנו עד שלשים ומשחקין בהם, הלכך א"ל, כשהייתם בי [מר] שמואל באסקונדרי הייתם משחקים שלא למדתם טעם שמועה זו, ואמר ששמם בלעז בריצי. [הערוך ערך אסקונדרי</b>
סקונדרי — כבר פירשנו בע' אסקונדרי.
<b>הערוך ערך סקונדרי</b>
<h2>דף כב.</h2>
"והבאת" (דברים כ"א, י"ב) מלמד שלא ילחצנה במלחמה.
<b>הערוך ערך לחץ</b>
ת"ר, "ויצא מעמך הוא ובניו עמו" (ויקרא כ"ה, מ"א) א"ר שמעון, אם הוא נמכר בניו נמכרין, מכאן שרבו חייב במזונות בניו... "ואם בעל אשה הוא ויצאה אשתו עמו" (שמות כ"א, ג') אם הוא נמכר אשתו נמכרת, מכאן שנתחייב במזונות אשתו, וצריכא וכו'.
<b>הערוך ערך צא</b>
<h2>דף כב:</h2>
"באזנו ובדלת"... קודד ויורד עד שמגיע אצל דלת — פי' ענין נקיבה וחתיכה.
<b>הערוך ערך קדגא</b>
רבן יוחנן בן זכאי היה דורש מקרא הזה כמין הומר, מה נשתנה אוזן מכל איברים שבגוף, אמר הקב"ה, אוזן ששמעה על הר סיני "כי לי בני ישראל עבדים" (ויקרא כ"ה, נ"ה) ולא עבדים לעבדים, והלך זה וקנה אדון לעצמו — ירצע לפניהם — פי' תשובת רב סעדיה יש גורסין חומר ומפרשין להחמיר עליו, אבל אנו גורסין הומר בה"א ופי' כמין מעשה שכן קורין המעשה בל' ארמית — איהמרא, וכי יפגשו זה את זה אומר לחבירו מאי אהמרך כלומר מאי אגהרך ומאי טיבך ומה מעשיך... וכן מפורש לענין נרצע בין בעבור אזנו בין בעבור דלת ומזוזה וכן כיוצא בהן על שם המעשה שלהן שהוא המר והיא המרא. פ"א, הומר והיא מרגלית.
<b>הערוך ערך המר</b>
"כי לי בני ישראל עבדים" (ויקרא כ"ה, נ"ה) — ולא עבדים לעבדים
<b>הערוך ערך עבדגא</b>
תנא, אף בחליפין — פי' הוא קנין והוא ענין חילוף שמחליף לו הדבר שמקנה לו בקרנא דגלימא, חליפין דרך מקח וממכר.
<b>הערוך ערך חלףגא</b>
אחזה בטלפה בשערה ובאיכוף שעליה.
<b>הערוך ערך טלףגא</b>
אוכף — פי' אוכף של עצים נתון על המרדעת של חמור כדי למנוע חיכוך המשאוי ע"ג החמור, ובל' ישמעאל נקרא לכאף.
<b>הערוך ערך אכף</b>
באיכוף שעליה בשליף שעליה.
<b>הערוך ערך שלףגה</b>
בפרומביא שבפיה — פי' בלעז קורקומא. "בכפל רסנו" (איוב מ"א, ה') תרג' בכופלא דפרמביא.
<b>הערוך ערך פרמביא</b>
<h2>דף כג.</h2>
איכא דאמרי, גדול היה, זה פירש למיתה וזה פירש לחיים — פי' עבד גדול היה ומתירא מר זוטרא דאי מתגייר קנה עבד נפשיה בן חורין וחזקה דמחיים ולא כלום הוא, לכך החזיק בו בשעה שהיה גוסס, והיינו זה פירש למיתה וזה פירש במקומו לעבדות. איכא דאמרי, עבד קטן היה והחזיק בו לאחר מיתה כאבא שאול בפ' השוחט אחד בעוף בגמ' השוחט את המסוכנת (חולין ל"ח ע"ב) אלא פשיטא זה פירש למיתה וזה פירש לחיים.
<b>הערוך ערך פרוש</b>
<h2>דף כד:</h2>
אי כתב רחמנא שן הוה אמינא אפילו שן דחלב — פי' שן תינוק שיונק החלב שחוזר מפני שמחליף שיניו.
<b>הערוך ערך שןגא</b>
המכריעין לפני חכמים אומרים, נראין דברי ר' טרפון בשן ועין, שהתורה זכתה לו.
<b>הערוך ערך כרעגב</b>
תני רמי בר יחזקאל, תרנגול שהושיט ראשו לאויר כלי זכוכית ותקע בו ושברו וכו' עד תקע באזנו וחירשו — פטור, אחזו ותקע באזנו וחרשו — חייב — פי' תקיעה בקול באזנו ולא בהכאת יד.
<b>הערוך ערך תקעגב</b>
חמור שנער — כמו בצאן פהיה ובשור געייה כן בגמל
<b>ובחמור] נעריתא. [הערוך ערך נערגה</b>
ותנא תונא — פי' והתנא שנאה כלומר ששנינו במשנתינו כשמעתיה.
<b>הערוך ערך תןגא</b>
שיבש גפה... ונסמית עיניה — פי' יבש כנף שלה מן "וגפין די נשר" (דניאל ז', ד'), ס"א שנחטטה.
<b>הערוך ערך גףגט</b>
<h2>דף כה.</h2>
היתה בו יותרת — נולדו בה אברים יתרים כגון אצבעות ידים ורגלים.
<b>הערוך ערך יתרגב</b>
היתה בו יתרת — עיין בע' יתר.
<b>הערוך ערך תר</b>
והיא שנספרת על גב היד — פי' נספרת בסדר האצבעות.
<b>הערוך ערך ספרגג</b>
סבי דנזוניא לא אתו לפרקיה דרב חסדא, א"ל לרב המנונא, זיל צנעינהו — פי' לך געור ופגע בהון. נזוניא — שם עיר וקרובה לסוריא, וכשאמרו לו קרנונא חס ושלום לא ביזוהו, אלא אמרו לו וכי הדגים חמין הן, קרים הן קרנונא ראוי לומר לך.
<b>הערוך ערך צנעגב</b>
סירוס דמאן, אילימא סירוס דגיד, היינו סירוס הגויה אלא לאו סירוס דביצים... ר' יוסי אומר, מעוך וכתות אף בבצים, נתוק וכרות בגיד — אין, בבצים — לא — פי' הוא האבר.
<b>הערוך ערך גדגיב</b>
כ"ד ראשי איברים באדם ותני עלה וכולן עבד יוצא בהן לחירות — והוינן בה סירוס דמאי, אי סריס דגיד היינו ראש הגויה, מהא הויא גמרינן, דראש הגויה הוא ראש האמה שהוא הגיד.
<b>הערוך ערך גויהגב</b>
שפתו פשיטא, מהו דתימא זמנין דחלים שפוותיה, קמ"ל — פי' פעמים שקופץ את פיו ונמצאו שפתותיו דבוקות ואינן נראות, היית אומר אינן גלויין קמ"ל.
<b>הערוך ערך חלםגג</b>
רוב המדבר שבלשונו — כבר פירשנו בע' לשון.
<b>הערוך ערך רבגא</b>
ר' אומר, רוב המדבר שבלשונו — פי' היינו רוב הלשון שנפרד מן החיך התחתון [אותו] שיכול לכפוף למעלה.
<b>הערוך ערך לשוןגא</b>
<h2>דף כה:</h2>
מעוך וכתות ונתוק — כבר פי' בע' גד.
<b>הערוך ערך מעך, כתת, נתקגא</b>
ר' יוסי אומר, מעוך וכתות — אף בבצים... נתוק וכרות, בגיד — אין, בביצים — לא — פי' האבר.
<b>הערוך ערך גדגיב</b>
<h2>דף כו.</h2>
נכסים שיש להם אחריות — פי' אחריות — נכסי קרקע, "ואחריתך תאכל באש" (יחזקאל כ"ג, כ"ה) תרגום ושפר ארעך תתוקד בנורא.
<b>הערוך ערך אחריות</b>
נכסים שיש להן אחריות נקני'
<b>בכסף ובשטר] ובחזקה ואמרינן בגמר' דכתיב "ושבו בעריכם אשר תפשתם", (ירמיה מ', י') במה תפשתם בישיבה — ישיבת שכונה כגון דירה ביום ובלילה היא החזקה. ושאין להן אחריות — פי' המטלטלין אין נקנין אלא במשיכה דכתיב "וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך" (ויקרא כ"ה, י"ד) דבר הנקנה מיד ליד והוא המשיכה. [הערוך ערך חזק</b>
ושאין להן אחריות זוקקין את הנכסין שיש להן אחריות לישבע עליהן — פי' ענין קשירה מלשון "ואם אסורים בזיקים" (איוב ל"ו, ח'), "ומלכיהם נהוגים" (ישעיה ס', א') תרגום ומלכיהון זקוקין.
<b>הערוך ערך זקגב</b>
<h2>דף כו:</h2>
א"ל רב יוסף, קבסתן איכפל תנא לאשמועינן — פי' מכעיס. ר"ח ז"ל פי' גנבת דעתינו, כדאמר נמצא גנב או קוביוסטוס והוא בל"י מטעה בני אדם בדברי מרמות כגון גנב בעצמו. פ"א בתשובות קבסתן בל' ישמעאל נתיתני ברפה ולא בדגש כאדם שמראה את חבירו דבר מטונף והוא אומר הפכת כל האוכלין במעי עד שהגעתני להקיא, ומשל זה אומרים למי שאומר ומדבר דברים רחוקים ודחוקים, כלומר היאך יוכל אדם להערה את עצמו. והעיקר לשון זה האדם המרבה במאכל ואוכל אכילה גסה ומצטער ומגיע לו שלשול מלמטה וקיא מלמעלה נקרא בל' ארמי קיבסא.
<b>הערוך ערך קבסתן</b>
לקח בית רובע סמוך לירושלים — פי' הלך וקנה שדה בית זריעה רובע הקב.
<b>הערוך ערך רבעגא</b>
<h2>דף כז.</h2>
עישור שאני עתיד למוד נתון ליהושע, ועישור אחר שאני עתיד למוד נתון לעקיבה בן יוסף — פי' ר' יהושע היה לוי ור"ע פרנס לעניים ומקומו של אותו מעשר מושכר לו שהוא נתון וכו'.
<b>הערוך ערך עקיבה</b>
שאני שטר דאפסרא דארעא הוא — פי' אפסר — רסן ובלעז קפיסטרו.
<b>הערוך ערך אפסר</b>
<h2>דף כז:</h2>
התם — גופין מוחלקין, הכא — סדנא דארעא חד הוא — פי' גוף הקרקע כגון סדן השקמה... פי' שרש השקמה.
<b>הערוך ערך סדןגא</b>
מניין לגלגול שבועה מן התורה, — שנאמר "ואמרה האשה אמן" (במדבר ה', כ"ב) ותנן, אמן שלא שטיתי ארוסה ונשואה וכו'.
<b>הערוך ערך גלגלגה</b>
<h2>דף כח.</h2>
הקורא לחבירו רשע יורד עמו לחייו — עיין בע' חי.
<b>הערוך ערך רדגז</b>
הקורא לחברו עבד — יהא בנידוי, ממזר — סופג את הארבעים, רשע — יורד עמו לחייו — פי' אם היה בעל מלאכה קובע חנות בצדו כמו שאמרו בפ' לא יחפור (ב"ב כ"א ע"ב) בר מבואה דאוקים ריחיא וכו' עד קא מפסקת לחיותאי, וכי קרי ליה רשע בלא דינא — פסקינן דינא דמוקים עליה ריחיא לכתחילה.
<b>הערוך ערך חיגב</b>
<h2>דף כט:</h2>
אם היה בנו זריז וממולא בתלמוד — "למהר לשלחם" (שמות י"ב, ל"ג) תרג' למזרזא.
<b>הערוך ערך זרזגא</b>
ריחים בצוארו ועוסק בתורה, ולא פליגי הא — לן, והא — להו — פי' הא לן — לבני בבל דאית להון נכסים ושדות וספק בידן לעשות תרווייהו נושא ואח"כ לומד, הא להו — לבני א"י דלית להו שדות ומזונות מרווחים ואם נושא אשה ריחים בצוארו.
<b>הערוך ערך ריחייםגב</b>
<h2>דף ל.</h2>
לפיכך נקראו ראשונים "סופרים" (ד"ה א' ב', נ"ה) שהיו סופרים כל האותיות שבתורה, שהיו אומרים, "ו' דגחון" (ויקרא י"א, מ"ב) חצי אותיות של תורה, "דרש דרש" (שם י', ט"ז) חציין של תיבות, "והתגלח" (שם י"ג, ל"ג) בפסוקין.
<b>הערוך ערך ספרגג</b>
<h2>דף ל:</h2>
אמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן, אפילו אב ובנו הרב ותלמידו עסוקין בתורה בשער אחד — נעשין אויבין זה לזה, שנאמר, "על כן יאמר בספר מלחמות ה' את והב בסופה" וגו' (במדבר כ"א, י"ד) אמר רבא, ואין זזין משם עד שנעשין אוהבין זה לזה, שנאמ' "את והב בסופה", אל תקרא בסופה — אלא בסיפה.
<b>הערוך ערך את והב בסופה</b>
איכא ביניהו לאגמורי עיסקא — פי' לישא וליתן בסחורה.
<b>הערוך ערך עסקגג</b>
<h2>דף לא.</h2>
אסור לאדם שיהלך בקומה זקופה ד' אמות, משום שנאמר "מלא כל הארץ כבודו" (ישעיה ו', ג') רב הונא לא מסגי ד' אמות בגלוי הראש, אמר, שכינה למעלה מראשי.
<b>הערוך ערך קםגב</b>
הטיל להן מים בספל וקעקע להן כתרנגולין.
<b>הערוך ערך קעקעגב</b>
פעם אחת היה לובש סריקון של זהב — פי'... מלבוש מצוייר של זהב.
<b>הערוך ערך סרקגד</b>
יש מאכיל לאביו פסיוני וטורדו מן העולם — פי' בלעז פזאנו. "שאל ויבא שליו" (תהלים ק"ה, מ') תרג' שאילו בשרא ואיתי פסיונין.
<b>הערוך ערך פסיון</b>
<h2>דף לא:</h2>
והאמר אביי אמרה לי אם, — מרבנייתא הואי — "מינקת רבקה" (בראשית ל"ה, ח') תר"י מרבנייתא דרבקה.
<b>הערוך ערך מרבניית</b>
מכבדו במותו כיצד, היה אומר דבר שמועה מפיו, לא יאמר כך אמר אבא, אלא כך אמר אבא מרי הריני כפרת משכבו, והני מילי — תוך שנים עשר חדש, מכאן ואילך — זכרו לברכה לחיי העולם הבא.
<b>הערוך ערך כפרגו</b>
<h2>דף לב:</h2>
ת"ר, "מפני שיבה תקום" (ויקרא י"ט, ל"ב) יכול אפילו מפני אשמאי, ת"ל, "זקן"... איסי בן יהודה אמר, "מפני שיבה" — אפילו כל שיבה במשמע. א"ר יוחנן, הלכה כאיסי בן יהודה — פי' בור, תרגום "והאדמה לא תשם" (בראשית מ"ז, י"ט) וארעא לא תיבור.
<b>הערוך ערך אשמאי</b>
<h2>דף לג.</h2>
ר' חייא הוה יתיב בי מסותא, חליף ואזיל ר"ש ב"ר יוסי ולא קם מקמיה ואיקפד, ואתא וא"ל לאבוה, שני חומשין שניתי לו בספר תהלים ולא עמד מפני וכו' עד א"ל שמא בהן יושב ומהרהר.
<b>הערוך ערך אשןגג</b>
ר' יוחנן הוה קאי מקמי סבי דארמאי, אמר, כמה הרפתקי עדו עלייהו דהני — פי' זמנים רעים. "נכון למועדי רגל" (איוב י"ב, ה') תרג' מכוון להרפתקי
<b>זמנא]. "תשימון קנצי למילין" (שם י"ח, ב') תרג' תשוון הרפתקי. [הערוך ערך הרפתקי</b>
ר' יוחנן קאי מקמי סבי דארמאי, אמר, כמה הרפתקי עדו עלייהו דהני — "כחוץ לעוברים" (ישעיה נ"א, כ"ג) תרג' כשוק לעדן. "ירדפם יעבר שלום" (שם מ"א, ג'), "שחי ונעברה" (שם נ"א, כ"ג).
<b>הערוך ערך עדגח</b>
רבא משדר שלוחי, רב נחמן משדר גואזי — פי' גואזא חתוך הערוה והוא סריס. "ויקרא מלך ישראל אל סריס אחד" (מ"א כ"ב, ט') תרג' לגואזא חד, "ויתן לה המלך סריס אחד" (מ"ב ח', ו') "לקח סריס אחד" (מ"ב כ"ה, י"ט) תרג' גואזא.
<b>הערוך ערך גוז</b>
<h2>דף לג:</h2>
כל תלמיד חכם שאינו עומד מפני רבו נקרא רשע וכו'.
<b>הערוך ערך תלמיד</b>
<h2>דף לד:</h2>
אשה בעלה משמחה — פי' מכין הבעל כל צרכי הסעודה ואינה שמחה עליה וכאן מפורש השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה וכן לדינין וכן למכות.
<b>הערוך ערך איש</b>
ואנא אמינא טפלים — פי'... טף.
<b>הערוך ערך טפלגד</b>
<h2>דף לה.</h2>
ר"מ סבר, שני כתובין הבאים כאחד מלמדין — פי' היה האחד לומד מן האחד לא בא השני אלא להוכיח שאין בה דין אלא אלו ב' בלבד ולא ללמד מהן, שאלו היה האחד היו למדין בכל התורה ממנו בא השני לבטל דין זה.
<b>הערוך ערך שןגב</b>
<h2>דף לה:</h2>
שריטה וגדידה אחת היא — כבר פי' בע' סרט.
<b>הערוך ערך שרט</b>
<h2>דף לו:</h2>
א"ל ר' אלעזר לר' יאשיה דדריה, לא תיתב אכרעך עד דמפרשת לה להא מילתא — פי' בן גילו מכלל שהיה שם זקן [ממנו].
<b>הערוך ערך דרגז</b>
<h2>דף לז.</h2>
כל מצוה שאינה תלויה בארץ — נוהגת בארץ ובחוצה לארץ, ושהיא תלויה בארץ — אינה נוהגת אלא בארץ גמ' אמר רב יהודה, הכי קאמר כל מצוה שחובת הגוף — נוהגת בין בארץ ובין בחו"ל, חובת קרקע — אינה נוהגת אלא בארץ וכו'.
<b>הערוך ערך גףגה</b>
<h2>דף לח.</h2>
תנו רבנן, בז' באדר מת משה וכו'.
<b>הערוך ערך משה</b>
ומה חדש שאין איסורו איסור הנאה ואין איסורו איסור עולם — פי' חדש שאין איסורו איסור עולם אלא עד שיקריב העומר בלבד ואפי' קודם העומר מותר בהנאה, מאי טעמא, "לא תאכלו" כתיב, באכילה — אסור, בהנאה — מותר, ויש היתר לאיסורו — כי הוא עצמו החדש שאסור לאכלו קודם לעומר מותר לאכלו לאחר העומר, כלאים החמור שאיסורו איסור עולם — שאין כלאים מותרים לעולם, והן איסורי הנאה שנאמר "פן תקדש" (דברים כ"ב, ט') — תוקד אש, ואין היתר לאיסור כלאים לעולם לא לזרעים ולא לכרם, ואע"פ שתלש הזרעים, והוא הדין לערלה בשנים — שאסור בהנאה ואין היתר לאיסורו — פי' לאותו פרי שטענו האילן בשני ערלה אין לו היתר אכילה, אבל האילן עצמו שהיה פריו ערל אחר שלש שנים מותר הוא ופריו.
<b>הערוך ערך חדשגב</b>
<h2>דף לט.</h2>
א"ל לוי לשמואל, אריוך ספק לי ואני איכול — אריוך מנו שמואל.
<b>הערוך ערך אריוך</b>
אמר להו, לא חיורתי — כלומר אינה מלובנת ומבוררת לכם.
<b>הערוך ערך חוור</b>
אמר להו, לא צהריתו — פי' לא נתבררה השמועה כצהרים לכם, לא קיימא לן כר' יאשיה דאמר עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד וזה לא זרע חרצן.
<b>הערוך ערך צהר</b>
מערב ביזרני ושדי — ובל"ע קורין לזרע בזר.
<b>הערוך ערך בזרגא</b>
רב זרע לה לגינתא דבי רב משרי משרי — פי' ערוגות ערוגות. וי"א, מן "משרת ענבים" (במדבר ו', ג') כלומר מחזיק מים.
<b>הערוך ערך משר</b>
<h2>דף לט:</h2>
בכיבוד אב ואם כתיב, "למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך", ובשלוח הקן הוא אומר, "למען ייטב לך והארכת ימים", הרי שאמר לו אביו, עלה לבירה והבא לי גוזלות, עלה לבירה שלח האם, ונטל את הבנים, בחזירתו נפל ומת, היכן טובו של זה, והיכן אריכות ימיו של זה, אלא למען ייטב לך — בעולם שכולו טוב, והארכת ימים — בעולם שכולו ארוך.
<b>הערוך ערך למען</b>
פה שהפיק מרגליות ילחך עפר — פי' שהוציא לאור טעמי תורה שהן יקרים מפנינים.
<b>הערוך ערך פקגג</b>
וכיבי — פי' והוא ענין מכאוב.
<b>הערוך ערך כבגג</b>
טשא — "נצפנה לנקי חנם" (משלי א', י"א) תרג' נטשי לזכאי במגן.
<b>הערוך ערך טשגא</b>
<h2>דף מ.</h2>
מאן גרם לי, לאו עניותא, יהב ליה שיפא דדינרי — פי' ארון.
<b>הערוך ערך שףגטו</b>
עבירה שעושה פירות — יש לה פירות — אבל קרן כולו קיים ליום הדין.
<b>הערוך ערך סעדגא</b>
רתוי לו — פי' נוח. איני והתנן כל שלא חס על כבוד קונו רתוי לו כאילו לא בא לעולם. ספר אחר, ראוי לו — פי' טוב ממנו הנפל שלא בא לעולם.
<b>הערוך ערך רתגב</b>
והא תנן כל שלא חס על כבוד קונו ראוי לו כאילו לא בא לעולם, רבא אמר, זה המסתכל בקשת — פי' המהרהר בלבו שיש דמות כדכתיב "כמראה הקשת" וגו' (יחזקאל א', כ"ה) והרואה בקשת אסור לו להסתכל בו דהיינו הבטה ביותר כדי שלא יראה דמות כבוד ה' אלא יהפך פניו ממנו ויברך וכדכתיב בסופיה דקרא "ואפל על פני" וגו'.
<b>הערוך ערך קשת</b>
אין מקיפין בחילול השם אחד שוגג ואחד מזיד — פי' אין ממתינים לו עד שיעשה זכות כנגד אותה העבירה שיש בה חילול השם כדי לדחותה כמו הנוטל מן החנווני היום ומחר פורע.
<b>הערוך ערך קףגא</b>
<h2>דף מ:</h2>
אמר ר"ל, בתוהא על הראשונות — פי' מתחרט על הזכויות דכתיב "וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ", (בראשית ו', ו') תרג' ירושלמי והוה תהי מן קדם ה', "נחמתי כי עשיתים" (שם ז'), "והנחם על הרעה" (שמות ל"ב, י"ב). בילמדנו בריש אחרי מות תהות לפני הקב"ה שמתו.
<b>הערוך ערך תהגב</b>
גדול התלמוד שהתלמוד מביא את האדם לידי מעשה. תניא ר' שמעון בן אלעזר אומר, גדול תלמוד שהתלמוד קודם לחלה מ' שנה וכו'.
<b>הערוך ערך גדלגב</b>
אין תחילת דינו של אדם נידון אלא על דברי תורה, שנאמר "פוטר מים ראשית מדון" (משלי י"ז, י"ד) — פי' התורה נמשלה למים שנאמר "הוי כל צמא לכו למים" (ישעיה נ"ה, א'). ראשית מדון — ראשית הדין.
<b>הערוך ערך פטרגא</b>
<h2>דף מא.</h2>
רבא מלח שיבוטא — פי' שיבוטא דג גדול כענין בהמה גדולה בים.
<b>הערוך ערך שבטא</b>
טב למיתב טנדו מלמיתב ארמלו — פי' ר"ח טוב לאשה לישב באישות ואפילו בעלה כעור ופעוט מלמיתב ארמלו. פ"א, טן — גוף, דו — ב'. "בדי שאול תרדנה" (איוב י"ז, ט"ז) תרג' טנדו לבי קבורתא תחתן.
<b>הערוך ערך טנדו</b>
שליחות מנא לן, דתניא, "ושלח" (דברים כ"ד, א') — מלמד שעושה שליח, "שילחה" — מלמד שהיא עושה שליח, "ושלחה" — מלמד שהשליח עושה שליח, אשכחן בגירושין, בקידושין מנא לן, עד מכאן ששלוחו של אדם כמותו, שנאמר "ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל", (שמות י"ב, ו') וכי כלן שוחטין והלא אין שוחט אלא אחד, אלא מכאן ששלוחו של אדם כמותו וכו' עד והלכתא שליח נעשה עד.
<b>הערוך ערך שלחגא</b>
מקיש יציאה להויה — והלכה והיתה.
<b>הערוך ערך הויה</b>
<h2>דף מב:</h2>
במקרקעי נמי לא אמרן אלא דפלוג בעילוי — פי' בשומא דשופרא וסגיא ואוקומינהו בדמי. אבל אפלוג במשחתא — פי' במדה אפילו כל שהוא חוזר.
<b>הערוך ערך עלגא</b>
<h2>דף מג.</h2>
דינא רבא ודינא זוטא איכא בינייהו — פי' דינא רבא דיני שמים — הריגה, דינא זוטא בידי שמים — ולא בהורג ממש אלא בגורם להריגה.
<b>הערוך ערך דןגא</b>
<h2>דף מד.</h2>
ריש לקיש צווח כי כורכיא "ויצאה והיתה" וליכא דמשגח ביה — "וסיס ועגור" (ירמיה ח', ז') תרג' וכורכיא וסנוניתא.
<b>הערוך ערך כורכיגא</b>
א"ל, אין כמימי לטיגני — פי' מקומות וכבר פי' בע' טגן.
<b>הערוך ערך ימי</b>
א"ל, ר' אבין דסמכא הוא, א"ל, אין, כמימי לטיגני — פי' זכרון הוא דראוי לסמוך עליו, א"ל, כמן ימי לטיגני היה כלומר כששמעה לאלתר אמר לי ולא היה רחוק זמן בין שמיעה לאמירה אלא כאדם שמוציא דג מן הים ומטגנו. בירושלמי בפ' מי שמתו (ברכות פ"ג, ה"ה) ר' זעירא ור' יעקב חמון צלג. קם ר' יעקב זרק עליו רוקא. אמרו לו חביריו מן ימא לטיגני. פ"א, שם מקום הוא ימי וטיגני קרובין להדדי כלומר אין אדם משקר דסבר כיון דמקום קרוב הוא אתי איניש ומכחישו.
<b>הערוך ערך טגן</b>
<h2>דף מד:</h2>
אתמר, נערה שנתקדשה שלא מדעת אביה אמר שמואל, צריכה גט וצריכה מיאון. אמר קרנא דברים בגו, אם גט למה מיאון ואם מיאון למה גט, — כלומר דברים יש לומר ולהקשות בדבר זה.
<b>הערוך ערך גו</b>
<h2>דף מה.</h2>
הנהו בי תרי דהוו יתבי וקא שתו חמרא תותי ציפי דבבל, שקל חד מנייהו כסא וכו' — פי' מחצלת.
<b>הערוך ערך צףגז</b>
<h2>דף מה:</h2>
בכישא דירקא בשוקא — פי' אגודה של ירק.
<b>הערוך ערך כשגא</b>
<h2>דף מו.</h2>
כגון שנעשו בה מעשה יתומה בחיי האב — מפורש ביבמות (ק"ט ע"א) בערך יתום. אלא אמר רב נחמן בר יצחק, לומר שמשלם קנס כמפותה — פי' אלא אמר רב נחמן בר יצחק, לעולם אימא אביה יכול למאן ולא היא כי נתקדשה שלא לדעתו, ולמאי הילכתא כתיב הכא אם מאן ימאן דמשמע בין אביה בין היא, לא למיפק מיניה במיאון דידה, אלא לשלם קנס כמפותה, דמשלם קנס המפתה במיאון דידה לאביה כמו במיאון אביה האב עצמו, והכי קתני אם מאן ימאן — אין לי אלא אביה שאם מיאן אביה משלם קנס לפי שאינה אשתו, מיאנה היא אע"ג דלא הוי מיאון דהא פיתה לשם אישות והיא אשתו מנין שמשלם קנס, ת"ל, "מאן ימאן" מכל מקום.
<b>הערוך ערך קנס</b>
<h2>דף מז:</h2>
א"ר הונא, השואל קרדום מחברו, בקע בו — קנאו, לא בקע בו — לא קנאו.
<b>הערוך ערך בקעגג</b>
<h2>דף מח.</h2>
מנה לי בידך תנהו לפלוני במעמד שלשתן — קנה.
<b>הערוך ערך תןגב</b>
<h2>דף מח:</h2>
כגון שהוסיף לה נופך משלו — פי' "נפך ספיר ויהלם" (שמות כ"ח, י"ח).
<b>הערוך ערך נפך</b>
צייר בבליתא — פי' חתיכה של בגד בלוי.
<b>הערוך ערך בליצא</b>
<h2>דף מט.</h2>
מי סברת מאי גדלת — גדולה ממש. לא מאי גדלת — גודלת — פי' גודלת שער של נשים והולכות מבית לבית ונמצאת מגלה דברי אשת אביה לאותן הנשים שגודלת שערן. פ"א גודלת — דברנית דכתיב "ותגדילו עלי בפיכם" (יחזקאל ל"ה, י"ג).
<b>הערוך ערך גדלגב</b>
ואזלא נדיא (בי) קמי שיבבתי — כלומר מנדנדת אותי ומגלה דברי כמפורש בע' גדל.
<b>הערוך ערך נד</b>
המתרגם פסוק כצורתו — הרי זה בדאי — כגון "ויראו את אלהי ישראל" (שמות כ"ד, י') וחזו אלהא דישראל — הרי זה בדאי, שאין הקב"ה נראה, והמוסיף עליו ומתרגמו וחזו ית מלאכא דאלהא דישראל — הרי זה מחרף ומגדף, שעושה הכבוד מלאך, אלא יתרגם וחזו ית יקר אלהא דישראל.
<b>הערוך ערך תרגם</b>
המתרגם פסוק כצורתו — פי' בערך תרגום.
<b>הערוך ערך צרגג</b>
על מנת שאני שונה. חזקיה אמר, הלכות, ור' יוחנן אמר, תורה. מיתיבי, אי זו היא משנה, ר"מ אומר הלכה, ר' יהודה אומר מדרש, — מאי מדרש מדרש דעל התורה.
<b>הערוך ערך הלך</b>
<h2>דף מט:</h2>
ספרא וספרי — פי' ספרא — נקרא תורת כהנים שהוא ספר ויקרא לבדו, ספרי — הוא "וישלחו" שהן שני חומשין.
<b>הערוך ערך ספרגב</b>
על מנת שאני חכם, אין אומרים לו, כחכמי יבנה, כגון ר"ע וחביריו, אלא כל ששואלין אותו דבר חכמה בכל מקום ואומרה, ע"מ שאני תלמיד, אין אומרים, כשמעון בן עזאי וכשמעון בן זומא, אלא כל ששואלין אותו דבר אחד בתלמודו ואומרו אפילו במסכת כלה — פי' ר"ח ז"ל בכל מקום בכלום מקום, כלומר מקום אחד מן התלמוד ואפילו במסכת דכלה שמתעסקין בה כל תלמידי חכמים שרוצים לדרוש בכלה של אלול או בכלה של אדר.
<b>הערוך ערך כל</b>
<h2>דף נ.</h2>
הבא לי מן החלון והביא לו מן הגלוסקמא — "ויושם בארון" (בראשית נ', כ"ו) תר"י ושוון יתיה בגלוסקמא... ובלשון יוני תיבה — גלוסקום.
<b>הערוך ערך גלסקם</b>
<h2>דף נא.</h2>
כי יקח איש אשה ובעלה, קדושין המסורין לביאה — הוו קדושי, שאין מסורין לביאה — לא הוו קדושי.
<b>הערוך ערך קדשגא</b>
<h2>דף נב.</h2>
יע"ל קג"ם — י' — יאוש שלא מדעת בר"ג דפ' אלו מציאות (ב"מ כ"א ע"ב), ע' — עד זומם — אביי אמר, למפרע הוא נפסל בפ' דיני ממונות בשלשה זה בורר לו (סנהדרין כ"ז ע"א) ובגמ' דפ' מרובה (ב"ק ע"ב ע"ב). ל — לחי העומד מאליו בגמ' דפ"ק דעירובין (ט"ו ע"א), ק' — קדושין שאין מסורין לביאה בפ' האיש מקדש בו (נ"א ע"א), ג' — גידול בר דעילאי שדר גיטא לדביתהו בר"ג דפ' השולח גט (גיטין ל"ד ע"א) אמר אביי, ברוך הטוב והמטיב ולא בטל הגט דגלויי דעתא בגיטא לאו מילתא היא עד שיאמר בפירוש בטל יהא הגט הזה, ואי הדר שליח ויהיב לה ההוא גיטא מגרשא ביה, מ' — משומד אוכל נבלות לתאבון בפרק דיני ממונות בשלשה זה בורר (סנהדרין כ"ז ע"א).
<b>הערוך ערך יע"ל קג"ם</b>
<h2>דף נב:</h2>
במשיכלא — פי' ספל גדול שרוחצין בו הכל.
<b>הערוך ערך משכל</b>
ההוא גינאה דשקיל מוזא דירקא מוזא דשמכי — פי' ראשי בצלים שהיו בשותפות בלא חלוקה וקידש בהן ואמרו אינה מקודשת.
<b>הערוך ערך מזאגא</b>
מוזא דירקא — והיא פסולת של ירק ועיקר הדבר פירושו "וכל חסדו כציץ השדה" (ישעיה מ', ו') תרגומו כמוצא דחקלא.
<b>הערוך ערך מצהגג</b>
בכישא — פי' אגודה של ירק.
<b>הערוך ערך כשגא</b>
ההוא גברא דשקל פרזומא דשיכרא ויהב להך איתתא, ואמר לה, התקדשי לי בהא — פי' כלי מלא שכר.
<b>הערוך ערך פרזומא</b>
ההוא גברא דשקל פירמא דשיכרא — פי' שכר מתוק לקח מבית חברו בלא רשותו וקדש בו. ס"א פרזומא וכבר כתבנוהו בזה הפרק.
<b>הערוך ערך פרמאגא</b>
אל יכנסו תלמידי ר' מאיר לכאן מפני שקנתרנין הן — פי' מכעיסין הן.
<b>הערוך ערך קנתר</b>
<h2>דף נג.</h2>
מעשה באחד שחטף חלקו וחלק חברו והיו קורין אותו בן חמצן עד יום מותו. מאי קראה, — "מכף מעול וחומץ" (תהלים ע"א, ד') רבא אמר, "אשרו חמוץ" (ישעיה א', י"ז) — ואל תאשרו חומץ "ורעה זוללים יכלים אביו" (משלי כ"ח, ז') תרג' ודמחבר לזלילי מחמיץ אביו.
<b>הערוך ערך חמץגג</b>
<h2>דף נד.</h2>
כאימרא, כדירים, כעצים, כמזבח, כהיכל, כירושלים — פי' הנודר בדבר ואמר, הרי הוא עלי כאימרא — ככבש של תמיד שהוא עולה, כדירים — כדיר של בהמות של קרבנות או כעצים של מערכה, או כאשים של עולות — הרי זה נדר כקרבן, כירושלים — פליגי בה תרי תנאים אליבא דר' יהודה, יש תנא שסבר כירושלים מקדשא אם נדר בה כמו שקידש המזבח כשנדרו בו, ויש תנא שסבר לא מקדשא.
<b>הערוך ערך אמרגא</b>
<h2>דף נד:</h2>
כרם רבעי — פי' כרם של שנה רביעית שנטע.
<b>הערוך ערך כרםגב</b>
הלכה כר' מאיר הואיל ותנן בבחירתא כוותיה — פי' בחירתא — מסכת דעדיות שהלכותיה מובחרות מקובצות מכל המשנה ונשנית ביום שהושיבו את ר"א בן עזריה בראש שסילקו שומר פתח בית המדרש ונכנסו כל תלמידי חכמים וכל אחד העיד מה ששמע מרבו.
<b>הערוך ערך בחר</b>
<h2>דף נה:</h2>
אמר אביי, (בחטאת) [כחטאת] מלמד שכונסה לכיפה ומתה מאיליה.
<b>הערוך ערך כףגיא</b>
<h2>דף נו:</h2>
לא עכברא גנב אלא חורא גנב... אי לאו עכברא חורא מנה ליה וכו'.
<b>הערוך ערך חרגא</b>
"פן תקדש" (דברים כ"ב, ט') — פן תוקד אש — פי' שורף.
<b>הערוך ערך קדשגד</b>
בכל שוחטין בין בצור בין בזכוכית בין בקרומית של קנה.
<b>הערוך ערך קרםגג</b>
ולהנך תנאי דמפקי ליה להאי קרא "ובעל השור נקי" (שמות כ"א, כ"ח) לדרשא אחרינא לחצי כופר ולדמי ולדות — כמפורש בפ' שור שנגח ד' וה' בגמ' זה וזה חייבין מיתה (ב"ק מ"א ע"ב). ת"ר, "ובעל השור נקי", ר' אליעזר אומר, נקי מחצי כופר וכו', תניא אידך, "ובעל השור נקי", ר' יוסי אומר, נקי מדמי ולדות.
<b>הערוך ערך חץגב</b>
<h2>דף נז.</h2>
תנא דבי ר' ישמעאל, נאמר מכשיר ומכפר בפנים ונאמר מכשיר ומכפר בחוץ וכו' פי' מכשיר ומכפר בפנים — אשם מצורע וחטאתו האשם מכשירו, שנאמר "ולקח הכהן מדם האשם" (ויקרא י"ד, י"ד) כלומר מטהרו ומכשירו לשוב לביתו כראשונה, החטאת מכפר עליו שנאמר "ועשה הכהן את החטאת... וכפר עליו" (שם י"ט, כ'), ומכשיר בחוץ — צפור משולחת של מצורע שמזה עליו מדמה חוץ למחנה, מכפר — עגלה ערופה שנאמר "כפר לעמך ישראל אשר פדית ה"' (דברים כ"א, ח'), מה מכשיר ומכפר האמור בפנים עשה בו מכשיר כמכפר ששניהן קדשי קדשים ואסורין לזרים, דכתיב, כי כחטאת האשם הוא לכהן" (ויקרא י"ד, י"ג) — אף מכשיר האמור בחוץ עשה בו מכשיר להיות אסור לכל אדם כמכפר.
<b>הערוך ערך כשרגא</b>
<h2>דף נז:</h2>
"לא תבשל גדי בחלב אמו" — וכבר פירשנו בע' גד.
<b>הערוך ערך לאגא</b>
<h2>דף נח:</h2>
טובת הנאה אינה ממון — פי' אותה הנאה שיש לו לישראל לתת חלתו לכהן ויבחור כהן שיחזיק לו טובה, מר סבר — אינה ממון, ומר סבר — ממון. פ"א, דבר מועט שיתן ישראל לחבירו בשביל שיתן בכור שלו לבן בתו כהן, וכך מפורש בפ' המקדיש שדהו (ערכין כ"ה ע"ב) הבכור בין (טמא) [תם] ובין בעל מום — מחרימין אותו, כיצד פודין אותו. אומרין, כמה אדם רוצה ליתן בבכור זה וליתנו לבן בתו או לבן אחותו.
<b>הערוך ערך טבגא</b>
<h2>דף נט.</h2>
אזל רב גדל קבלה לר' זירא, אזל ר' זירא קבלה לר' יצחק — "והיה כי יצעק אלי" (שמות כ"ב, כ"ו) ומתרגמינן ארי יקבל קדמי ואקבל קבילותיה.
<b>הערוך ערך קבלגד</b>
עני המהפך בחררה ובא חברו ונטלה מהו, א"ל, נקרא רשע.
<b>הערוך ערך עני</b>
זבוני לא מזבנינא לך דארעא קמייתא היא ולא מסמנא — פי' שדה זו תחלת מקנאו היא ואינו סימן יפה למוכרה.
<b>הערוך ערך סמן</b>
<h2>דף ס.</h2>
אם הראה על השלחן אינה מקודשת — פי' על השלחן של שלחני והוא המוכר מטבעות, ולפי שהשלחן לפניו תמיד ומוכר וקונה על השלחן לפיכך נקרא שולחני.
<b>הערוך ערך שלחן</b>
<h2>דף ס:</h2>
לא צריכא דאע"ג דנקיט ליה בדסטורין — פי' זו השדה היא אצלו באריסות.
<b>הערוך ערך דסטורין</b>
<h2>דף סא.</h2>
הני נגאני דארעא מיקרו — פי' מקום אשבורן מלשון "שררך אגן הסהר" (שה"ש ז', ג') "וישם באגנות" (שמות כ"ד, ו') סלעים כמשמען.
<b>הערוך ערך נגאן</b>
<h2>דף סב.</h2>
לחמא אקושי דשערי ומלחא גללניתא — פי' חזק כאבן.
<b>הערוך ערך גללגד</b>
אמר ר' תנחום, "הנקי" כתיב — פי' הנקי רוחך מגופך וישאר הגוף נקי בלא נפש, וכיון שיש לדרשו לרעה הרי בפסוק עצמו כתוב קללה ואינה קללה הבאה מחמת ברכה. פ"א, והכי משמע לר"מ דבעי תנאי כפול אם לא שכב איש אותך ואם לא שטית טומאה תחת אישך הנקי, ומשמע הנקי עם פסוק של אחריו, והכי הוא הנקי ואת כי שטית תחת אישך וכי נטמאת, ושקול הוא במקראות שאין להם הכרע, שאת, מחר, משוקדים, ארור וקם. ופי' הנקי כמו "ונקתה לארץ תשב" (ישעיה ג', כ"ו) וכמו "יצא פלוני נקי מנכסיו" (פסחים כ"ב ע"ב), וכן "נקי כפים" (תהלים כ"ד, ד') כפיו נקיות בלא חטא, וכן "נקיון שינים" (עמוס ד', ו').
<b>הערוך ערך הנקי</b>
פורני — פי' לעז הוא פורנו.
<b>הערוך ערך פרן</b>
<h2>דף סב:</h2>
מאי משמע דהאי אגם לישנא דבוצלא הוא, א"ר אלעזר, מאי קראה "הלכוף כאגמון ראשו" (ישעיה נ"ח, ה') — פי' כגון אגמון שאין לו ראש זקוף, וכן פי' בוצלא שהוא בצל ולא ראה את החמה, ופי' אבל באגם דלא הובט ולא הוכר — לא, שהרי אין בידו כלום.
<b>הערוך ערך אגם</b>
מאי משמע דהאי אגם לישנא דבוצלנא הוא — וכולן לשון פיצול הוא ועל שם כך נקראו בצלים שממהרים לצמוח ולבצול מעצמן.
<b>הערוך ערך פצל</b>
שחת דבי כבשא — פי' ששותה מי המטר אבל שחת דבי שקיא — פי' שדה שמשקין אותו בזרנוקא.
<b>הערוך ערך שחת</b>
<h2>דף סג.</h2>
שחוק לפני, רקוד לפני, עשה לפני כדרומוס הזה — פי' רחבה גדולה בל"י דרומוס.
<b>הערוך ערך דרמליס</b>
<h2>דף סג:</h2>
הא שמעתתא דידי מרפסן אגרי — פי' מרעעין הגגות.
<b>הערוך ערך רפסגב</b>
<h2>דף סה:</h2>
המקדש בעד אחד — אין חוששין לקידושיו ואפילו שניהם מודים.
<b>הערוך ערך קדשגא</b>
לבו גס בה — פירושו לבו קרוב לה.
<b>הערוך ערך גסגב</b>
שנים שבאו ממדינת הים והאשה עמהן והחבילה עמהן וכו'.
<b>הערוך ערך חבלגג</b>
<h2>דף סו.</h2>
אבותינו היו אוכלין מלוחין בזמן וכו' — פי' ינאי המלך היה מבני חשמונאי וכשחזר מן המדבר הביא עמו ירקות ושמם מלוחים והן חרולין, כדמתרגמינן "ממשק חרול ומכרה מלח" (צפניה ב', ט') משמט חרולין ומחפורין דמלח, אמר לחכמים, אבותינו כשעשו המשכן היו במדבר אוכלין מלוחין ועושין המשכן. פי' מלוחין כדכתיב "הקטפים מלוח עלי שיח" (איוב ל', ד').
<b>הערוך ערך מלחגא</b>
הקם להן בציץ בין עיניך — פי' שים הציץ בין עיניך והעמידם, שכך היו עושין כשהיה כהן גדול מניח הציץ היו עומדין הכל בעמידה מפני שם שהיה כתוב בו, היינו דתני בלשון עמידה הקם להן בציץ.
<b>הערוך ערך קםגב</b>
<h2>דף סו:</h2>
"לכן אמר הנני נותן לו את בריתי שלום" (במדבר כ"ה, י"ב) וו' דשלום קטיעה — ללמדך שאין הברית לכהן אלא כשהוא שלם בלא מום אבל אם חסר פסול.
<b>הערוך ערך וו</b>
<h2>דף סט.</h2>
ואיזהו שתוקי, כל שמכיר את אמו ואינו מכיר את אביו.
<b>הערוך ערך שתק</b>
אסופי — כל שנאסף מן השוק ואינו מכיר לא את אביו ולא את אמו.
<b>הערוך ערך אסף</b>
<h2>דף סט:</h2>
לא עלה עזרא מבבל עד שעשאה כסלת נקייה.
<b>הערוך ערך סלתגב</b>
כל הארצות עיסה לארץ ישראל — פי' עיסה אחרי שניטלה החלה היא קדש וכל העיסה חולין וכן פי' כל הארצות עיסה לארץ ישראל שהן חולין לגבי ארץ ישראל וארץ ישראל חולין הוא לגבי בבל.
<b>הערוך ערך עסה</b>
"ויגאלו מן הכהונה" (עזרא ב', ס"ב) פי' געולים כמו חללים.
<b>הערוך ערך גאלגב</b>
<h2>דף ע.</h2>
"ואלה העולים מתל מלח" (נחמיה ז', ס"א) אלו בני אדם הדומין מעשיהם למעשה סדום שנהפכה לתל מלח, "תל חרשא" — זה שקרא לו אביו ואמו משתקתו. "ולא יכלו להגיד בית אבותם" — זה אסופי שנאסף מן השוק.
<b>הערוך ערך תלגב</b>
אייתו עליה דסקא דזמינותא.
<b>הערוך ערך דסק</b>
ליתב מר אקרפיטא א"ל, מי סאני ליה למר למימר ספסל.
<b>הערוך ערך אקרפטא</b>
ליתיב מר אקרפיטא א"ל, מי סני ליה למר למימר ספסל כדאמור רבנן או אסטוה כדאמרי אינשי.
<b>הערוך ערך קרפטא</b>
איצטבא — פי' מקום צר כאמה וגבוה כד' כה' טפחים וכן עושין בפני כל החניות והוא סטיו והוא אקרפיטא ופעמים עושין אותה לישיבת בני אדם.
<b>הערוך ערך אסטוהגב</b>
לישתי מר אנבג א"ל, מי סני ליה למר למימר אספרגוס כדאמור רבנן או אנפק כדאמרי אינשי — פירוש כלי מחזיק רביעית.
<b>הערוך ערך אנפק</b>
תשקינן דינג — פי' בת רב נחמן קטנה דינג שמה.
<b>הערוך ערך דנג</b>
<h2>דף ע:</h2>
שרי ליה תגריה דלא לשוויך עם הארץ — "מדנים ישלח" (משלי ו', י"ד) תרגומו תיגרי רמי, והתי"ו אינה יסוד ויש מה בע' גר.
<b>הערוך ערך תגרגב</b>
שותיה דמר לא גמירנא — שעותיה.
<b>הערוך ערך סרגב</b>
קם אטמא בנהר מלכא.
<b>הערוך ערך אטמא</b>
טלאי, דנאי, בלאי, זגני — כולם לפסול — פי' מקומות הן, וי"א, על שם מלאכתן נקראו.
<b>הערוך ערך טלאי</b>
<h2>דף עא.</h2>
היכלא בידינו הוא — פי' בשבועה ידועות הן בידינו המשפחות אבל מה אעשה וכו'.
<b>הערוך ערך היכל</b>
וריחקה בן ציון בזרוע מפני שפסולין היו, ועוד אחרת היתה שם וקירבה שהיו כשרים — פי' בן ציון שם אדם חשוב.
<b>הערוך ערך בן ציון</b>
<h2>דף עא:</h2>
כי מטא ערקומא דמיא, אתא זעירי ארכביה לר' יוחנן אכתפיה וקא מעבר ליה.
<b>הערוך ערך ערקמא</b>
מגדף בה ר' אבהו — פי' רב שרירא גאון מגדף מראה תימה גדול בידו כאדם שגודף מן הקערה. ויש מפרשים כמו לייטי עלה במערבא.
<b>הערוך ערך גדףגא</b>
רב איקלע לבי שפיחלא — פי' שם משפחה.
<b>הערוך ערך שפיחלא</b>
אם ראית שתי משפחות שמתגרות זו בזו — שמץ פסול יש באחת מהן.
<b>הערוך ערך שמץ</b>
בבל בריאה — כולם מיוחסים מישן — מיתה — כלומר כולם פסולין כממזירי ונתיני. מדי — חולי — כלומר רובן כשרים שרוב חולים לחיים. עילם — גוססת — שרובן פסולין שרוב גוססין למיתה.
<b>הערוך ערך ברגה</b>
משא — מיתה, מדי — חולה, עילם — גוססת, בבל — בריאה — כבר פי' בערך בר.
<b>הערוך ערך משא</b>
עילם גוססת — כבר פירשנו בע' בר.
<b>הערוך ערך גססגב</b>
עד היכן היא בבל, רב אמר, עד נהר גנזק. ושמואל אמר, עד נהר ואני.
<b>הערוך ערך ואני</b>
לתתי בדיגלת עד היכא, אמר רב פפא בר שמואל עד אפמיא תתאי תרתי אפמיא הויין — תרג' ירושלמי "שפם" (במדבר ל"ד, י"א) אפמיאה, "וירד הגבול משפם" [תרג'] ויחות תחומה מאפמיאה.
<b>הערוך ערך אפמיא</b>
זו היתה צורת בבל מזרח. [חידושי מהר"י בירב].\raster(90-,90-)="Z643"
<h2>דף עב.</h2>
חביל ימא תכילתא בבבל — פי' תכלת כלומר מה תכלת מובחר שבגלימא, כך זו מובחרת של ארצות של בבל, פי' אחר, אחרית בבל.
<b>הערוך ערך תכלת</b>
והיכא קיימא, א"ר יוחנן, מההיא דקירא ולעילא — פי' לשון לעז קריאה של נהר.
<b>הערוך ערך דקרגג</b>
לחלח — זו חילוון, חבור — זה חדייב — "חרן וכנה ועדן" (יחזקאל כ"ז, כ"ג) תרג' חרן ונציבין חדייב, תרג' "אשכנז" — חדייב, "ממלכות אררט מני ואשכנז" (ירמי' נ"א, כ"ז).
<b>הערוך ערך חדייב</b>
"ותלת עלעין בפומה" (דניאל ז', ה') א"ר יוחנן, זו חרן והדייב ונציבין פעמים בולעתן — שמושלין ומשעבדין בהן פרסיים היינו בפומה, ובין שינה היינו דפעמים פולטתן שאין משעבדים בם דדבר שבין שיניו עומד לפולטו.
<b>הערוך ערך תלת</b>
"דמיה לדב" (דניאל ז', ה') אלו הפרסיים המסורבלים כדוב — "גדלי בשר" (יחזקאל ט"ז, כ"ו) תרג' מסרבלי בשרא.
<b>הערוך ערך סרבל</b>
כי הוה קא מנמנם רבי — פי' כי שכיב להפטר מן העולם.
<b>הערוך ערך נםגב</b>
כי הוה קא מנמנם ר' (אומר)
<b>אמר], הימוניא איכא בבבל כולה דעמונאי היא... "ציוה ה' ליעקב סביביו צריו" (איכה א', י"ז) א"ר יוחנן כגון המוניא לפום נהרא פי' שם מקום. [הערוך ערך המניא</b>
דאקפי פירא דכוורי — פי' שהיתה חפירה סמוך לנהר וגדל הנהר ונתמלאת החפירה מים ודגים וחזרו המים למקומן בשבת ונשתיירו דגים בחפירה וצדום בשבת. פ"א, דאקפי פירא דכוורי לבאי — פי' קפיצה שקופצין הדגין ועולין ליבשה. פי' פירא — חפירה גדולה שקופצין בה הדגים וצדין אותם מתוכה, דאקפו פי' קפאו תהומות. וי"א, שהקיפו רשתות וצדו הדגים בשבת, וכיוצא בו גרסינן (מ"ק י"א ע"א) ברייתא לבאי כוורי.
<b>הערוך ערך קףגו</b>
<h2>דף עב:</h2>
אסתנדרא דמישן — פי' שלטון של אותו העיר.
<b>הערוך ערך אסתנדרא</b>
מאי "וישב ממזר באשדוד" (זכריה ט', ו'), כדמתרגם ר' יוסף, דיתבון בני ישראל לרוחצן בארעהון דהוון דמיין בה לנוכראין.
<b>הערוך ערך ממזר</b>
ומפיק מינן צוורני צוורני — פי' גדודיות חיילות.
<b>הערוך ערך צוורן</b>
<h2>דף עג:</h2>
משלטי הדמיה — אין בו משום אסופי — בפי' ר"ח כתיב משלבי הדמיה — כלומר איברים משולבות, משלטי — גדולות "וישסעהו כשסע הגדי" (שופטים י"ד, ו') תרג' והדמיה כמה דהדמין גדיא, "וינתחה לעצמיה" (שם י"ט, כ"ט) והדמה
<b>לאיברהא]. [הערוך ערך הדם</b>
שייף מישחא מלי כוחלא, תלי קמיע, תלי חומרא, תלי פיטקא — אין בו משום אסופי — פי' מיני מרגליות שתולות הנשים בצואריהן משום עין רע וכן מפרש כמין חומר כמין מרגלית שעל הטבעת. פ"א, קשר שתולה בצוארה לקטף את העין שלא תשלוט בה.
<b>הערוך ערך חמרגט</b>
זרדתא — פי' ייזבא.
<b>הערוך ערך זרדתא</b>
חריפתא דנהרא — אין בו משום אסופי, פשרא — יש בו משום אסופי — פי' חריפתא — שפת הנהר, פישרא כמו עקולי ופשורי (ב"ב כ"ד ע"א). פ"א, חריפתא — מקום ששולל הנהר בכח אין נטבע לשם. פישרא — מים שאינן חיים יש בו משום אסופי דרוצה אמו שטובע, דאי לאו דאסופי הוה אלא מחמת רעבון שדיא ליה חסיה ליה ולא שדיא ליה במקום מיתה. ואית דאמרי איפכא, חריפתא יש בו משום אסופי פישרא אין בו משום אסופי.
<b>הערוך ערך חרףגג</b>
פישרא אין בו משום אסופי — כבר פי' בע' חרף.
<b>הערוך ערך פשרגג</b>
<h2>דף עד:</h2>
ונוקמה בת שלש שנים ויום אחד, ואפילו כר"ש בן יוחי א"כ מצדה תברה בפי' ר"ח א"כ מצמדה תברה — כלומר ממקום חיזוק זיווגה משם שבירתה שנמצא ממנה עצמה פירוכה.
<b>הערוך ערך צדגא</b>
<h2>דף עה:</h2>
כותים גירי אריות הם — פלוגתא דר' ישמעאל ור' עקיבה.
<b>הערוך ערך גרגא</b>
"ויעשו להם מקצותם כהני במות" (ב"מ י"ז, ל"ב) מן הקוצים שבעם — כלומר מן הרשעים.
<b>הערוך ערך קץגד</b>
<h2>דף עו.</h2>
חתום בארכי ישנה של ציפורי — פי' ערכאות של ישראל. פ"א, מי שהיה חתום בבי"ד הקבוע בעיר ששמה ישנה והוא בצפורי דלא מוקמי דיין כי אם מיוחס. ישנה עיר שבצפורי כעין עיר חדשה שביהודה.
<b>הערוך ערך ארךגה</b>
אף מי שהיה מוכתב באסטרטיא של מלך — פי' בגמ' מאי אסטרטיא של מלך, א"ר יהודה א"ר שמואל, חיילות של בית דוד.
<b>הערוך ערך אסטרטיא</b>
<h2>דף עו:</h2>
אפילו ריש גרגותא לא מוקמי מינייהו — פי' גרגותא — בור שממנו משקין אותה שדה.
<b>הערוך ערך גרגתא</b>
ויושבין בקרונות של זהב ומהלכין בראשי גייסות — פי' עגלות של זהב ובלעז קרו.
<b>הערוך ערך קרון</b>
אגרופן של בית דוד — ענין זרוע וכח חמה.
<b>הערוך ערך אגרוף</b>
<h2>דף עז:</h2>
איסור מוסיף אית ליה.
<b>הערוך ערך אסרגג</b>
<h2>דף עח:</h2>
"ונר אלהים טרם יכבה ושמואל שוכב" (ש"א ג', ג') וכי שמואל שוכב בהיכל ה' והלא אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד, אלא הכי קאמר, ונר אלהים טרם יכבה בהיכל ה' ושמואל שוכב במקומו.
<b>הערוך ערך נרגא</b>
מכהן — אין, מישראל לא, הכי קאמר, מכהן יקחו משאר כהנים לא יקחו — כלומר מכהנים הדיוטים יקחו האלמנה ותרג' וארמלתא דתהא ארמלתא משאר כהניא יסבון.
<b>הערוך ערך אלמנה</b>
נהגו הכהנים סילסול בעצמן להיות עושין כר' אליעזר — ענין שררות.
<b>הערוך ערך סלסלגב</b>
<h2>דף פא.</h2>
אפסירה — פי' אפסר רסן ובלעז קפיסטרו.
<b>הערוך ערך אפסר</b>
אביי דייר גולפי, רבא דייר קנה — פי' היה עושה מחיצה דגולפי בינו לבין הנשים, רבא בקנים.
<b>הערוך ערך דרגז</b>
אמר אביי סקבא דשתא ריגלא — פי' חבורה של כל השנה הרגל, כלומר כיון שאוכלין ושותין ובטלין ממלאכתן מתייחדין ובאין לידי עבירה.
<b>הערוך ערך סקב</b>
נפל זיהרא באיפומא — פי' איפומא ארובה בתוך הבית פתוחה לגג והוא לול בל' קודש.
<b>הערוך ערך אפמא</b>
אפשח נורא בי עמרם — פי' נפלה אש בבית עמרם.
<b>הערוך ערך אפשח</b>
אתי כולי עלמא לאדוכיה — פי' לכבותו כמו "דעכו כפשתה כבו" (ישעיה מ"ג, י"ז).
<b>הערוך ערך אדך</b>
נקט במצרא וקא עבר במערבא — פי' גשר של נסר קטן מגמלא.
<b>הערוך ערך מצרגא</b>
<h2>דף פא:</h2>
א"ל, תיב שפיר וכו' אכמר שדא ביה כיחו — פי' רקק בתוך הכוס, נחרו ביה —
<b>פי'] גערו בו. [הערוך ערך אכמר</b>
נחרו ביה נפל נקט נפשיה בשיכבא — פי' נהים.
<b>הערוך ערך נחרגג</b>
א"ל, מאן את, א"ל, אנא חדוותא דהדרי מיומא.
<b>הערוך ערך חדגג</b>
"אשה הפרם וה' יסלח לה" (במדבר ל', י"ג) באשה שהפר לה בעלה
<b>והיא לא ידעה] הכתוב מדבר שהיא צריכה כפרה וסליחה, וכשהיה מגיע ר"ע אצל פסוק זה היה בוכה וכו' כיוצא בדבר אתה אומר "ולא ידע ואשם ונשא עונו" (ויקרא ה', י"ז) ומה מי שנתכוון לעלות בידו בשר טלה ועלה בידו בשר חזיר כתיב ונשא עונו וכו'. [הערוך ערך איש</b>
אביי מכלי להו מכולה דברא — פירוש מגרש.
<b>הערוך ערך כלגב</b>
<h2>דף פב.</h2>
ר' יהודה אומר, לא ירעה רווק בהמה — "ובחורים כשל יכשלו" (ישעיה מ', ל') תרג' ורווקי רשיעיא תקלא יתקלון.
<b>הערוך ערך רווק</b>
כל שעסקו עם הנשים סורו רע — פי' ענין סיאור כלומר חמצו רע כדאמרינן חזר לסורו.
<b>הערוך ערך סרגד</b>
הצרובין והסרוקין — כבר פי' בע' סרק, "ושבה והיתה לבער" (ישעיה ו', י"ג) תרג' ויהון לצרבא.
<b>הערוך ערך צרבגג</b>
הצרובין והסרוקין — פי' צרובין היינו נפחין שעושין מלאכת זהב וכסף דשכיחי נשים גבייהו לצורך תכשיטיהן, סרוקין — שסורקין פשתן דשכיחי נשים גבייהו לסרוק פשתן, והנקורות — שמנקרין בריחים דאתו לטחון, והגרדיים — דשכיחי נשים גבייהו לארוג בגדיהם והספרים — לגלח בניהם.
<b>הערוך ערך סרקגב</b>
הסרוקין והנקורות והגרדיים — פי' בע' סרק.
<b>הערוך ערך נקרגא</b>
הגרע והבלן והבורסי — פי' אומן המעבד עורות.
<b>הערוך ערך ברסי</b>
י' דברים נאמרו בגרע וכו' — פי' גורע הדם והוא הספר. "ותגלח את שבע מחלפות" (שופטים ט"ז, י"ט) תרג' וגרעת, וכן "ויגלח את חצי זקנם" (שמואל-ב' י', ד') תרג' וגרע.
<b>הערוך ערך גרעגג</b>
<h2>דף פב:</h2>
לעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקיה וקלה. מאי היא, מחטא דתלמיותא — פי' מחט של סדקית, שאינה של תפירה אלא שמאחין בה את הקרעים ודקה היא ביותר ונקב שלה צר והיא מחטא דתלמיותא ולמה ילמוד אותה שהיא נקייה וקלה נקיה מגזל וקלה דאין בה חסרון כיס.
<b>הערוך ערך תלמיותא</b>
